גרטנר על ממשל נתונים: יש שני 60% בהודעה, ורק אחד מהם נמדד

גרטנר (21.9.2026) חוזה שעד 2027, 60% מהארגונים שמתעלמים מאתגרי התרבות סביב ממשל נתונים ייכשלו בניהול ה-AI שלהם. זו תחזית, והיא חלה רק על מי שמתעלם. המספר שנמדד בפועל הוא אחר: סקר של 223 מנהלי נתונים, שבו התנגדות תרבותית ניצחה את מגבלות התקציב, 60% מול 40%.

עודכן: אוקטובר 2026

אורי ישראל, ארכיטקט טכנולוגי. 15+ שנות ניסיון בבניית מערכות טכנולוגיות לבעלי עסקים. ב-21 בספטמבר גרטנר פרסמה הודעה שיש בה פעמיים את אותו מספר, 60% ו-60%. אני די בטוח שבשבועות הקרובים תראו בפיד את המשפט "60% מהארגונים ייכשלו ב-AI". המשפט הזה לא כתוב שם. מה שכן כתוב שם מעניין יותר, ודווקא בשביל מי שמנהל עסק קטן.

סצנה מוכרת מהשטח: בעל עסק מחבר צ'טבוט לאתר, מזין לו את מחירון השירותים, ושבוע אחרי זה מתקשרת לקוחה ושואלת למה אמרו לה מחיר של לפני שנה. הכלי עשה בדיוק מה שביקשו ממנו. המחירון שהוזן לו היה אחד משלושה שהסתובבו בעסק, אחד במייל, אחד בווטסאפ של המזכירה ואחד בראש של הבעלים, ואף אחד לא היה בטוח איזה מהם עדכני.

על זה בדיוק ההודעה של גרטנר, רק בשפה של ארגונים גדולים. היא קוראת לזה ממשל נתונים, ובעברית פשוטה: מי אחראי שהמידע בעסק נכון, נמצא במקום אחד, ונשאר ככה.

ה-60% הראשון: תחזית, ועם תנאי

הכותרת של גרטנר אומרת שעד 2027, 60% מהארגונים שלא יטפלו באתגרי התרבות הקשורים לממשל נתונים ואנליטיקה ייכשלו בניהול ה-AI שלהם. ההודעה פורסמה בכנס הנתונים והאנליטיקה של גרטנר במומבאי.

שני דברים שווה לשים לב אליהם כאן. הראשון, זו תחזית. אף אחד לא מדד אותה, היא הערכה של אנליסטים לגבי השנה הבאה. השני, והוא זה שילך לאיבוד בציטוטים, זה התנאי. מדובר ב-60% מתוך הארגונים שמתעלמים מהצד התרבותי, ולא ב-60% מכל הארגונים. כמה ארגונים נמצאים בקבוצה הזו? ההודעה לא אומרת.

וגרטנר מגדירה מה היא מתכוונת ב"תרבות": הרגלי החשיבה, ההתנהגויות והנורמות בארגון, אלה שקובעים אם כללי הנתונים באמת נקלטים ונשמרים לאורך זמן, או נשארים על הנייר.

ה-60% השני: מה שנמדד באמת

באמצע ההודעה יש משפט שקל לפספס. בסקר שגרטנר ערכה במרץ 2026 בקרב 223 מנהלי נתונים ואנליטיקה, התנגדות תרבותית גברה על מגבלות תקציב כסיבה העיקרית לכישלון של יוזמות ממשל נתונים, 60% מול 40%. זה המספר שנמדד, וזה המספר ששווה לזכור.

כמה הסתייגויות, כי מגיע להן מקום. 60 ועוד 40 זה 100, וזה רומז שההשוואה הייתה בין שתי האפשרויות האלה בלבד. ההודעה לא מפרסמת את נוסח השאלה המלא, אז קשה לדעת אם היו עוד תשובות. והנשאלים הם מנהלי נתונים בארגונים, לא בעלי עסקים קטנים, ובטח שלא בישראל.

ובכל זאת, מה שהם מתארים מוכר. גרטנר מונה את האתגרים התרבותיים: בשלות נמוכה בעבודה מבוססת נתונים, אנשים שלא מבינים מה הערך של סדר בנתונים, ומעורבות חלשה של הצד העסקי. אנוראג ראג', אנליסט בגרטנר, אמר בכנס שארגונים רבים מתרכזים בכתיבת נהלים ובטכנולוגיה, ומדלגים על התרבות. לדבריו, ממשל נתונים בלי תרבות שמבוססת על נתונים הוא מאמץ לשווא.

אז למה אני כותב על סקר של מנהלי נתונים בארגוני ענק, לבעל עסק עם שישה עובדים? כי הבעיה שהם מתארים היא לא בעיה של גודל.

בעסק קטן, התרבות היא אתם

בארגון גדול "תרבות" זה אלפי אנשים, מחלקות, ועדות. בעסק קטן זה הרבה יותר פשוט, וקצת יותר לא נעים: התרבות היא ההרגלים של הבעלים, ועוד שלושה או ארבעה אנשים שלמדו מהם.

הטלפון של לקוח חשוב שמור אצלכם בווטסאפ. הצעת המחיר האחרונה יושבת בטיוטות במייל. תנאי התשלום מול הספק הכי גדול נמצאים רק בזיכרון. כל אחד מהדברים האלה לבד זה כלום. ביחד, זה בדיוק מה שגרטנר מתארת, רק בקטן.

גרטנר כותבת שמידע מוכן ל-AI דורש גם אנשים מוכנים ל-AI, כאלה שמבינים למה מידע אמין שווה משהו ולוקחים אחריות עליו. בגודל של עסק קטן זה נשמע ככה: עובדת שמעדכנת את המחירון במקום אחד, ולא שולחת צילום מסך בקבוצה. זה כל הסיפור. ושימו לב שזה לא עולה כסף, וזה בדיוק מה שהסקר מצא. הבעיה הנפוצה היא לא תקציב.

אני חושב, ואני לא יכול להוכיח את זה במספר, שזו הסיבה הכי נפוצה שבגללה עובד דיגיטלי נתקע אחרי חודש. לא הטכנולוגיה, הטכנולוגיה עובדת. המידע שהוא נשען עליו מפוזר בחמישה מקומות, ואף אחד לא אחראי עליו.

ההמלצות של גרטנר, בגודל של עסק קטן

גרטנר מסיימת את ההודעה בהמלצות למנהלי נתונים. תרגמתי אותן לשפה של עסק עם כמה עובדים, והוספתי אחת משלי בסוף.

1. להתחיל ממקום שבו מידע שגוי עולה כסף. גרטנר ממליצה לחבר את סדר הנתונים לתוצאות עסקיות, אחרת אף אחד לא יתמיד בזה. אצלכם זה אומר לא "לסדר את כל המידע בעסק", כי זה פרויקט שלא נגמר. זה אומר לבחור מקום אחד שבו טעות כואבת: מחירים, פרטי לקוחות פעילים, או מעקב אחרי פניות. ולסדר רק אותו.

2. זה לא התפקיד של "האיש של המחשבים". גרטנר כותבת שצריך להפסיק להתייחס לממשל נתונים כאחריות של מחלקת המחשוב, ולהפוך אותו למשחק קבוצתי. בעסק קטן: כל מי שנוגע במידע אחראי עליו, ויש הסכמה איפה הוא יושב. משפט אחד שכולם מכירים, משהו כמו "מחיר נכון זה מה שבטבלה, לא מה שבווטסאפ".

3. הרישום קורה בתוך העבודה, לא בנוסף לה. לפי גרטנר, צריך להטמיע את הסדר בתוך תהליכי העבודה היומיומיים. ואני אוסיף: אם רישום הוא משימה נוספת, הוא לא יקרה. לא אצלכם ולא אצל אף אחד. התכנון הנכון הוא כזה שהמידע נרשם כתוצר לוואי, הטופס באתר ממלא את רשימת הלקוחות לבד, סיכום השיחה נכתב בלי שמישהו מקליד אותו. כאן עובד דיגיטלי באמת עוזר, כי הוא לא שוכח לרשום.

4. לבדוק מה נכנס, לא רק מה יוצא. זו ההמלצה שלי, לא של גרטנר. פעם בחודש, לפתוח חמש רשומות אקראיות ולראות אם הן נכונות. ועדיף עוד יותר, התראה אוטומטית כששדה חשוב נשאר ריק. זה ניהול לפי חריגים על המידע עצמו: לא לבדוק הכל, רק לדעת מתי משהו חסר.

המקום שבו זה תפס אותי

אני מודה שאת השיעור הזה למדתי על עצמי, ובצורה קצת מביכה. יש לי מערכת שכותבת איתי טיוטות בקול שלי, וכתבתי עליה כאן בעבר. היא נשענת על קובץ שמתאר איך אני כותב. הרעיון היה שהקובץ הזה יתעדכן מתוך דגימות של פוסטים אמיתיים שפרסמתי.

באוגוסט, כשסוף סוף ישבתי לספור מה באמת מופיע בפוסטים שלי, התברר שקבצי הדגימות היו ריקים. הקובץ המרכזי נכתב ונערך ביד, על ידי, לאורך חודשים, לפי מה שחשבתי על הכתיבה שלי. וחלק מהכללים שהיו שם כמעט לא הופיעו בפוסטים האמיתיים.

הכלי עבד כמו שצריך כל הזמן הזה. הוא כתב בדיוק לפי מה שהוזן לו. מה שלא עבד היה ההרגל שלי: עדכנתי כללים ביד כי זה היה מהיר, במקום לבנות את זה כך שהמדידה תעדכן אותם. והתיקון לא היה כלי חדש. הוא היה כלל אחד שכתבתי בראש המערכת: במקום שבו מה שנמדד ומה שאני חושב לא מסכימים, המדידה קודמת.

זה ה-60% מול 40% של גרטנר, בגודל של אדם אחד. לא היה חסר לי תקציב. היה חסר לי הרגל. ארכיטקטורה קודם. כלים אחר כך.

רוצים לבדוק איפה המידע בעסק שלכם מתפזר? בואו נדבר

שאלות נפוצות

אורי ישראל בונה ארכיטקטורות עסקיות מבוססות AI לבעלי עסקים בישראל. למידע נוסף: oriisrael.co.il